הפרסים החדשים והעונש החדש - חלק ב 

אני מזמין אתכם להתחדש ולרכוש כלים לחינוך ילדים בצורה חוויתית, מהנה טובה יותר,  יעילה יותר הצורכת  הרבה פחות אנרגיות על מנת לגדל ילד .

בגישות החינוך  הישנות  , אנחנו אמורים  לתת פרס מוחשי על מעשה חיובי ולהעניש על מעשה שלילי. אנחנו אמורים  להגיד לילדנו  לא, לשים לו גבולות ברורים וחדים, וכשהוא  חוצה אותם ,אנחנו אמורים למצוא עונש  ולהעניש אותו ואח"כ גם לאכוף את העונש . בגישה זו עלינו להיות סמכותיים בפני ילדינו, וזה בסדר אם  ילדנו  חווה  תסכול ללא צורך כחלק מהחינוך שלו.

הגישות הישנות הם גישות מעניינות, ויעילות  מבחינה  ההתנהגותית לפרק זמן קצר ...  כשהילדה כבר גדולה ומלאו לה שנתיים  היא מתחילה לעמוד על שלה.וכאן מתחילה הבעיה בגישות החינוך הישנות ההשלכות  על עולמו השכלי  והרגשי של הילד פוגעות בו ,ופוגעות  ביותר בהמשך חייו בתור אדם בוגר. כמו כן, שיטות החינוך הישנות דורשות  אנרגיות רבות מאיתנו ההורים, שגם כך  מרגישים שגידול הילדים הינה משימה קשה הדורשת מאמצים רבים.

דוגמא למצב בו התנהלנו עד כה ...

בתי בת השנתיים  הניחה את הרגלים היפות שלה  על שולחן האוכל  בזמן האוכל. בנוסף לכך שזה " לא חינוכי"  ו"לא מנומס " ו"מה יגידו השכנים "  וגם מאוד מפריע   כי לא נעים לנו לאכול כשהרגליים צמודות לצלחת האוכל ו" ככה לא מתנהגים " ,מטרתנו  ללמד את בתנו הקטנה כיצד להתנהג בזמן האוכל  שיהיה לנו  נעים  בחברתה וגם שתדע להתנהג כאשר היא תשב  לאכול במסעדה.

אנחנו  אומרים לה "לא מניחים רגליים על שולחן האוכל "  היא " מקשיבה " ומניחה את הרגלים על הרצפה  , אך אחרי דקה שוב שמה את הרגליים ומניחה אותם על שולחן האוכל , אנחנו מורידים את הרגליים שלה משולחן האוכל . אך היא מיד מעלה שוב את הרגליים ומניחה אותם על שולחן האוכל . אנחנו  שוב מורידים לה את הרגליים ואומרים – "אסור להניח רגליים על שולחן אוכל ". בשלב הזה ילדתי  כבר לא 'מקשיבה' לנו ,לרגע נעלבת מעט לרגע מרגישה "מנצחת ". היא מניחה את הרגליים שלה על שולחן האוכל ומחכה לתגובתנו.

אנחנו הורים טובים , למדו בסדנאות הורים על גבולות וסמכות הורית , למדנו   שאנחנו צריכים לפעול בעקביות ובנחישות  ולדעת להציב גבולות לילדה  למדנו  להוריד את רגליה פעם נוספת ושוב אומרים – "אסור!", הפעם משתדלים  בקול תקיף .

ילדתי הקטנה ,  לא מבינה בדיוק מדוע אסור ולמה , 'עושה דווקא', תוך כדי  בחינת  תגובתנו, מניחה שוב את הרגליים על השולחן. הפעם אנחנו מחליטים  להעניש אותה – "אמרנו לך מיליון פעם : "  א ס ו ר  להניח רגליים על השולחן", אנחנו  משתדלים לומר בקול תקיף וברור – "או, קיי,  גברת צעירה , את לא מקבלת  ארוחת הערב , ומורידים אותה מהכסא ומצוים עליה להכנס לחדרה " ( העונש נקבע ב"שליפה " ללא תכנון , ישנה  אי הסכמה  בן אבא לאמא שמשדרת לילדה אי יציבות ...) יתכן שילדה רעבה יתכן שלא  ,בטוח שהילדה  רוצה באותו הרגע להיות ביחד עם המשפחה ולהמשיך לאכול ולשבת סביב שולחן האוכל  , הילדה מתחילה לבכות. היא לא יודעת בדיוק  מה קרה , היא מרגישה שהיא לא מוצלחת, היא חווה תחושות של תסכול  ובלבול . היא בוכה ובוכה  ומבקשת לחזור ולשבת על הכסא ולאכול עם המשפחה . ההורים סולחים לה  ומושיבים אותה שוב על הכסא סביב שולחן האוכל  .

לפי החינוך הישן  : אם נתמיד בדרך זו, נכיל  את התסכול בלבול שלה, נסביר לה שוב ושוב ושוב  מה אסור לה לעשות, נקפיד ונשמור  שבכל פעם שתניח את רגליה על שולחן האוכל   נציב לה גבול ,נאמר לה  לא, ואם כל זה לא עוזר ,נימצא עונש וניתן לה עונש אותו כתגובה להתנהגותה הלא ראויה, בסופו של דרך  חינוך  הישן : הילדה  תלמד סוף סוף  שאסור להניח רגליים על שולחן האוכל . הילדה תפעל מתוך פחד מתגובתנו, ולכן לא תניח יותר רגליים על שולחן האוכל .  אין חשיבות  לתחושת  הפחד שלה ,תחושת התסכול בלבול   שלה, תחושת חוסר אונים שלה  וחושת  חוסר המוצלחות שלה . העיקר הוא שאנחנו מרוצים שילדתנו הקטנה למדה להתנהג בחברה ולא להניח רגליים על שולחן האוכל ואנחנו כמובן המנצחים , החזקים ,הורים למופת כי היינו נחושים עקביים סמכותיים והצבנו גבול ברור .  ואחרי החוויה המעייפת והמאמצת עם תחושת של " הורים אלופים " אפשר ללכת לישון .

למחרת בבקר נקום ונלך מרוצים לעבודה ( סבנחה שהבוקר "עבר בשלום ") נשוויץ שלמדנו לפעול ולהתנהל נכון  ,נדבר על הפסיכולוגיה ההתנהגותית שמאוד אפקטיבית . ונמליץ 

לכ ו ל ם  לחנך את ילדיהם כך .

כשחוזרים מהעבודה ומספרים -מתלוננים לכל מי בסביבה  ו-או רוצה לשמוע על בתכם הקטנה (שכבר גדלה) שלאחרונה כשאתם אומרים לה לא לעשות משהו. היא ממשיכה לעשות, היא משחקת בנו , היא לא 'מקשיבה' ,היא עקשנית , היא לא משנה את התנהגותה באופן שהיינו רוצים. היא עושה לנו פרובוקציות , היא חסרת משמעת, היא עושה 'דווקא' ,היא מפונקת ועוד

(אנחנו לא שמים לב אבל  גם הילדה שמעה את שיחתנו , הגורמת לה לאבד את ביטחונה העצמי והדימוי העצמי שלה נפגע )  

ומסבירים  ל כ ו ל ם שהפיתרון : הוא  להציב לה גבולות  ואף להעניש ...

במשך השנים התפתחו גישות חינוכית רבות שהציעו לנו דרכים לעיצוב התנהגותם של ילדים : הענקת פרס מוחשי על התנהגות חיובית, מתן עונש ישן שלרבות לא מותאם על התנהגות שלילית, לימדו אותנו להיות  סמכותים ,עקביים ונחושים  עד אשר שנצליח ... והילדה תפסיד  כלומר  תלמד , לימדו אותנו שהילדה היא יצור התניה ובסוף הוא  תתרגל וכך נעצב את התנהגותה כפי שאנו רוצים.

זה נכון ,ילדים מחפשים להיות שייכים - התיחסות  -תשומת לב - חיזוקים,  אך, לא חשוב להם אם הוא  חיובי או  שלילי . לא אכפת להם הדרך בצורה שלילית או בצורה חיובית ,חשובה להם המטרה :השגת ההתיחסות - תשומת הלב -תחושת השייכות ,חשוב להם הקשר

המציאות החדשה היא שילדנו מחפשים דרכים ליצירת קשר : ישנה עדיפות לקבל את הקשר  בצורת פרס  אבל אם לא גם קשר  בצורת עונש יתקבל בברכה , החשוב הוא "על יוצא הדופן"  על הרגע שבתי זוכה לתשומת לב מיוחדת. בכל פעם שאנחנו -המציאות  מגיבה לנו באופן בלתי צפוי, ו-או באופן יוצא דופן, ו-או באופן חזק ו-או באופן מודגש יותר ממה שאנחנו רגילים, המערכת התחושתית ריגשית שלנו נכנסת לפעולה , כשאנחנו מקבלים תשומת לב מיוחדת , מקרה -רגע -מצב  זה מקבל חשיבות רבה , אנחנו זוכרים היטב  את הרגע בזה, ומקרה-מצב  זה משפיע מאוד על החשיבה שלנו  ועל ההתנהגות שלנו.

כשילדה מתנהגת כראוי  אנו נותנים לה פרס :בדוגמא של בתי , היינו רוצים שהיא תשב ליד השולחן בזמן האוכל ,לא תניח רגליים על השולחן ,לא תקום ותסתובב בבית . אם היא תשב  יפה (באופן שאנו מחשיבים יפה ) וראוי, אנו ניתן לה פרס ( פרס ישן : חפץ או ממתק במקרה פרס חדש  : חיוך, יחס יוצא דופן,משבחים ).

 כשהיא לא מתנהגת כראוי  אנו מענישים אותה : עונש ישן :נשלח אותה לחדרה, נצעק עליה, נפנה כלפיה בכעס, אולי נכה אותה בטוסיק ו-או על היד .

 התוצאה היא כשהיא תלך לישון, היא תזכור חוויה נעימה או חוויה לא נעימה, מבחינת תחושת הרגש שלה לא משנה עם איזה חוויה היא תלך לישון , זו או זו  יחרטו בזיכרון הרגשי שלה , כי שני המקרים  זכו להתייחסות יוצאת דופן.

לעומת זאת,  כשאנחנו מחזקים את ההתנהגות החיובית בלבד, וכשהיא מתנהגת באופן חריג, ואנחנו מעודדים אותה להתנהג בהתאם, התוצאה היא שרק ההתנהגות החיובית תקבל התיחסות יוצאת דופן ותיחרט בזיכרונה, כשההתנהגות השלילית לא תקבל יחס, היא לא תיחרט בזיכרון הרגשי . בהתנהלות חדשה זו  הילדה שמחפשת את היחס היוצא דופן , תחפש את ההתנהגות שהמציאות  מצפה לה.

חשוב לזכור שזה לא קורה בפעם הראשונה וגם לא השנייה . יש לפעול שוב ושוב בהתנהלות החדשה:  לעודד אותה , לשבח אותה , לאפשר לה עד כמה שניתן , לסמוך עליך , כדי שתרגיש מועילה , נחוצה ומוערכת  על מנת שתחושות אלה  ייחרטו בזיכרונה הרגשי ויהיו דומיננטיים. כאן עלינו להיות סבלניים,נחושים ועקביים  ובעיקר מתמידים .

בשיטת החינוך הישנה שספגנו מהורינו ואותם הפנמנו ולהם התרגלנו  ישנה שימוש במילים "אסור", "לא" ועוד .

בשיטת הפרסים החדשים והעונש החדש  , יש לשנות את החשיבה: תמיד יש לחשוב מה חשוב שהילדה תעשה במקום לחשוב מה אנחנו רוצים שהיא לא יעשה .תמיד לחשוב מה אנו יכולים לאפשר לה לקבל את מה שהיא רוצה .במקום מה אנו יכולים- רוצים- צריכים  למנוע ממנו לעשות את מה שהוא רוצה.

 אני מציע  אפשרות אחרת "חינוך חדש "  דרך חדשה לחנך את ילדינו ולעצב את ההתנהגותם , מבלי להיות שוטר , מבלי שילדנו יחוש  והכי חשוב, באופן פשוט וקל ובלי מלחמות מיותרות .

ה"חינוך החדש " מדריך הורים לחינוך ילדיהם בקלות ,בפשטות ובהנאה , המשולבת בתחושות של הערכה , כבוד, וקבלה .

ברגע  שמבינים  את עקרונות החינוך החדש , התנהלות החשיבה משתנה ...לא בבת אחת  אלא  בתחילה עם הרבה  עבודה והשקעה  אך לאחר זמן מה יש לנו כלי מדהים אשר משנה את פני המשפחה המורחבת ( וגם את החיים ) לנעימה יותר, שקטה יותר, חיובית יותר.

 שיטת הפרסים החדשים והעונש החדש - חוויה חיובית ומעצימה, למשחק מהנה ומבדר.

 דוגמא להתנהלות לפי "חינוך חדש ".

בתי בת השנתיים , יושבת לאכול  ארוחת ערב  ומניחה רגליים על השולחן האוכל . אנחנו  מרגישים שלא מתאים  לנו לאכול כך ולכן מחליטים ביחד לנסות לעזור לה ולנסות ללמד אותה לשבת באופן המתאים למנטליות -סביבה -מציאות שלנו – כלומר לשבת לאכול עם רגליים מתחת לשולחן.

אנחנו שואלים אותה " איך אבא ואמא יושבים. איפה הרגליים שלנו - תראי , הרגליים שלנו מתחת לשולחן, נכון - איפה הרגליים הארוכות שלך? שימי את הרגליים מתחת לשולחן- נראה איך את  יכולה כמונו להניח את הרגליים מתחת לשולחן .אם היא לא משתפת פעולה ,מחכים דקה ,מזיזים בקלות  את הרגליים שלה ומניחים אותן מתחת לשולחן ומראים לה את ההבדל בין מתחת למעל (ניתן אף לבקש ממנה שתשיר  שיר בנושא , כל שיר יתאים ) .

אח" כ מבקשים ממנה :שימי את הרגליים מתחת לשולחן כמו ילדה בוגרת . כשהיא מניחה את הרגליים מתחת לשולחן –משבחים את התנהגותה  ניתן למחוא כפיים . ניתן בפעמים הראשונות  לחבק אותה בהתלהבות ולתת נשיקה. אומרים לה בקול אוהב ומלא הערכה - "איזו התנהגות נפלאה ! נעים לנו לראות איך את שמה רגליים מתחת לשולחן!".

למחרת כשהיא שבה והניחה שוב את רגלייה על השולחן האוכל . ( היא נמצאת בתוך תהליך התאמה למציאות ) כשהיא הניחה שוב את רגלייה על שולחן האוכל , שאלנו אותה בקול נלהב, כמו ששואלים אותה כשאנחנו משחקים איתה במשחק מהנה וכייפי  - "היכן  מניחים את הרגליים בזמן הארוחה ?", ומיד אחרי כשהיא הניחה אותן מתחת לשולחן האוכל שיבחו אותה. באופן כזה, לאחר יומיים הילדה הפנימה והעניין הפך להרגל, לשגרה, לדבר של מה בכך.

ילדה שמשבחים את התנהגותה ,ילדה שמרגישה מוערכת ,נחוצה ,יעילה ואהובה , רוצה להמשיך לעשות שוב ושוב את אותה הפעולה על מנת למשוך מאיתנו תשומת לב ולקבל שוב את אותו היחס וליצור עמנו ועם  המציאות  קשרים ותקשורת טובה .

שיטת הפרסים החדשים והעונש החדש  היא שיטת חינוך חיובית, יש תמיד לחשוב והתנהל  בדרך של "מה הטבע -המציאות רוצה  שהיא כן תעשה".יש לחשוב על האפשרויות  ולנסות לאפשר ככל שניתן ,יש ולכוון אותה לעשות את מה שכן.  

 שיטת הפרסים החדשים והעונש החדש  מתאימה  לכל מקרה- מצב במציאות :כשהילד רוצה לחצות את כביש לבד , כשהוא לא מקפיד על ניקיון גופו , רכושו , סביבתו , כשהוא פוגע בחפצים ובכל תחומי החיים  והתנהגות אחרים.